מדרש על שופטים 13:16: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה, רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי פָּתַח (תהלים קג, כ): בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ וגו', בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר אִם בָּעֶלְיוֹנִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר (תהלים קג, כא): בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו, הָא אֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בַּתַּחְתּוֹנִים, עֶלְיוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁהֵן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּתַפְקִידָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר: בָּרְכוּ ה' כָּל צְבָאָיו, אֲבָל תַּחְתּוֹנִים עַל יְדֵי שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בְּתַפְקִידָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָךְ נֶאֱמַר: בָּרְכוּ ה' מַלְאָכָיו וְלֹא כָל מַלְאָכָיו. דָּבָר אַחֵר, נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כ, טז): וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ וַיֹּצִיאֵנוּ מִמִּצְרָיִם וגו', וְכִי מַלְאַךְ ה' הָיָה וַהֲלוֹא משֶׁה הָיָה, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מַלְאָךְ, אֶלָּא מִכָּאן שֶׁהַנְּבִיאִים נִקְרָאִים מַלְאָכִים. וְדִכְוָתֵיהּ (שופטים ב, א): וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים, וְכִי מַלְאָךְ הָיָה וַהֲלוֹא פִּנְחָס הָיָה, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מַלְאָךְ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי סִימוֹן פִּנְחָס בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו, הָיוּ פָּנָיו בּוֹעֲרוֹת כַּלַּפִּידִים. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ (שופטים יג, ו): [הנה] אִישׁ [ה]אֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים, כַּסְּבוּרָה בוֹ שֶׁהוּא נָבִיא וְאֵינוֹ אֶלָּא מַלְאָךְ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִבֵּית אָב שֶׁלָּהֶן נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חגי א, יג): וַיֹּאמֶר חַגַּי מַלְאַךְ ה' בְּמַלְאֲכוּת ה', הָא עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה לָמֵד שֶׁמִּבֵּית אָב שֶׁלָּהֶן נִקְרְאוּ הַנְּבִיאִים מַלְאָכִים, (תהלים קג, כ): גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ, בַּמֶּה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אָמַר רַבִּי יִצְחָק בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם אָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה לְיוֹם אֶחָד, לְשַׁבָּת אֶחָת, לְחֹדֶשׁ אֶחָד, שֶׁמָּא לִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְדֵין חָמֵי חַקְלֵיהּ בָּיְרָה כַּרְמֵיהּ בָּיְרָה וְיָהֵב אַרְנוֹנָא וְשָׁתִיק, יֵשׁ לְךָ גִּבּוֹר גָּדוֹל מִזֶּה. וְאִם תֹּאמַר אֵינוֹ מְדַבֵּר בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית, נֶאֱמַר כָּאן: עֹשֵׂי דְבָרוֹ, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (דברים טו, ב): וְזֶה דְבַר הַשְּׁמִטָּה, מַה דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אַף דָּבָר הָאָמוּר כָּאן בְּשׁוֹמְרֵי שְׁבִיעִית הַכָּתוּב מְדַבֵּר. עֹשֵׂי דְבָרוֹ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁעָמְדוּ לִפְנֵי הַר סִינַי הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִקְדִּימוּ עֲשִׂיָּה לִשְׁמִיעָה וְאָמְרֵי (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאי בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מַשּׂוֹי שֶׁקָשֶׁה לְאֶחָד נוֹחַ לִשְׁנַיִם, וְלִשְׁנַיִם נוֹחַ לְאַרְבָּעָה, אוֹ שֶׁמָּא מַשּׂוֹי שֶׁקָּשֶׁה לְשִׁשִּׁים רִבּוֹא נוֹחַ לְאֶחָד, כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים לִפְנֵי הַר סִינַי וְאוֹמְרִים (דברים ה, כב): אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ וגו', וּמשֶׁה שׁוֹמֵעַ קוֹל הַדִּבּוּר עַצְמוֹ וְחָיָה. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁמִּכֻּלָּן לֹא קָרָא אֶלָּא לְמשֶׁה, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה.

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר ו, ב), אֵלּוּ הַנּוֹדְרִים בְּנָזִיר, (במדבר ו, ב): וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, לְהַזְהִיר בֵּית דִּין עַל כָּךְ שֶׁלֹא יַנִּיחוּ לְנָזִיר לַעֲבֹר עַל נְזִירוּתוֹ, שֶׁאִם יִרְאוּ שֶׁיִּרְצֶה לְבַטֵּל נְזִירוּתוֹ יִכְפּוּ אוֹתוֹ כְּדֵי לְקַיֵּם דְּבָרָיו, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהַגְּדוֹלִים מוּזְהָרִין עַל יְדֵי הַקְּטַנִּים וְהֵם נֶעֱנָשִׁים עַל יְדֵיהֶם אִם לֹא יוֹכִיחוּ אוֹתָם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו, לז): וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו, אִישׁ בַּעֲוֹן אָחִיו, מְלַמֵּד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בָּזֶה. (במדבר ו, ב): אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יג, ב): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה וגו'. וַיְהִי, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי אֵינוֹ אֶלָּא לָשׁוֹן צַעַר, (אסתר א, א): וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הָיָה הָמָן. (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט, הָיָה רָעָב. (בראשית ו, א): וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם] וגו' (בראשית ו, ב): וַיִּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים וגו'. (בראשית יד, א): וַיְהִי בִּימֵי אַמְרָפֶל, (בראשית יד, ב): עָשׂוּ מִלְחָמָה. (יהושע ה, יג): וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וגו' (יהושע ה, יג): וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ. (יהושע ו, כו): וַיְהִי ה' אֶת יְהוֹשֻׁעַ. (יהושע ז, ב): וַיִּמְעֲלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מַעַל בַּחֵרֶם. (שמואל א ח, א): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל, (שמואל א ח, ג): וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו, (שמואל א יח, יד): וַיְהִי דָּוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל. (שמואל א יח, ט): וַיְהִי שָׁאוּל עוֹיֵן אֶת דָּוִד. (שופטים יג, ב): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה, (שופטים יג, כב): וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת. וַיְהִי אָמַר רַבִּי יוּדָן, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה, בַּצַּדִּיקִים, שָׁקוּל הוּא כִּשְׁלשִׁים וְאֶחָד צַדִּיקִים, כְּמִנְיַן וַיְהִי. אִישׁ אֶחָד, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד, גָּדוֹל הוּא. בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נֶאֱמַר אֶחָד דִּכְתִיב (דברים ו, ד): ה' אֶחָד, אֵין בָּעוֹלָם כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וְכֵן בְּאַבְרָהָם (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם, לֹא הָיָה בְּאוֹתָן יָמִים כַּיּוֹצֵא בוֹ. בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב (דברי הימים א יז, כא): וּמִי כְּעַמְךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, אֵין בָּאֻמּוֹת כַּיּוֹצֵא בָּהֵן. וְכֵן בַּאֲבִימֶלֶךְ הוּא אוֹמֵר (בראשית כו, י): כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, לְפִי שֶׁהָיָה מֶלֶךְ. וְכֵן בְּאֶלְקָנָה הוּא אוֹמֵר (שמואל א א, א): אֶחָד, לְפִי שֶׁלֹא הָיָה בְּדוֹרוֹ כַּיּוֹצֵא בוֹ. (שופטים יג, ב): מִצָּרְעָה, כָּל שֶׁשְּׁמוֹ וְשֵׁם עִירוֹ מְפֹרָשׁ בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הָעִיר. שְׁמוֹ וְלֹא שֵׁם עִירוֹ, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא מִירוּשָׁלַיִם. (שופטים יג, ב): מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, לְפִי שֶׁצָּרְעָה הָיְתָה לִיהוּדָה, כְּדִכְתִיב (יהושע טו, לג): אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה, וְצָרְעָה הָיְתָה לְדָן (יהושע יט, מא): וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ שֶׁהָיָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, אֵינוֹ אוֹמֵר מִשֵּׁבֶט, אֶלָּא מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה אָבִיו מִדָּן וְאִמּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ מִיהוּדָה, וְעַל זֶה אָמַר יַעֲקֹב (בראשית מט, טז): דָּן יָדִין עַמּוֹ וגו', כַּמְיֻחָד שֶׁבַּשְּׁבָטִים, זֶה יְהוּדָה, לְכָךְ הֵקִישׁוֹ לִיהוּדָה, שֶׁמֵּאֶרֶץ יְהוּדָה הָיָה וְאִמּוֹ הָיְתָה מִיהוּדָה, וְכֵן מָנוֹחַ הָיָה מִדָּן, וְאִשְׁתּוֹ הָיְתָה מִיהוּדָה, נִמְצָא שִׁמְשׁוֹן בָּא מִשֵּׁבֶט דָּן וּמִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ: אִמֵּיהּ דְּשִׁמְשׁוֹן הַצְלֶלְפּוֹנִי שְׁמָהּ, וְהִיא מְיֻחֶסֶת עַל שֵׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ד, ג): וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי. (שופטים יג, ב): וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ, הָרְשָׁעִים קוֹדְמִים לִשְׁמָם (שמואל א כה, כה): נָבָל שְׁמוֹ, (שמואל א יז, ד): גָּלְיָת שְׁמוֹ, (שמואל ב כ, כא): שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי שְׁמוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים שְׁמָן קוֹדְמָם (שמואל א א, א): וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה, (שמואל א יז, יב): וּשְׁמוֹ יִשַּׁי, (רות ב, א): וּשְׁמוֹ בֹּעַז, (אסתר ב, ה): וּשְׁמוֹ מָרְדְּכַי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ. דּוֹמִין לְבוֹרְאָן (שמות ו, ג): וּשְׁמִי ה'. אֲתִיבִין לֵיהּ הָכְתִיב (בראשית כד, כט): וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אַפָּרָדוֹכְּסוֹס, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר מְלֻבָּן בְּרֶשַׁע. אֲתִיבִין (שופטים יז, א): וּשְׁמוֹ מִיכָיְהוּ, לְפִי שֶׁהָיָה מְקַבֵּל אוֹרְחִים נִכְתַּב שְׁמוֹ כְּשֵׁם הַצַּדִּיקִים. אֲתִיבִין מִבְּנֵי שְׁמוּאֵל (שמואל א ח, ב): וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה, רַבָּנִין אָמְרֵי מַה זֶּה רָשָׁע אַף זֶה רָשָׁע, רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן לְבַסּוֹף עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, וּלְכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ (דברי הימים א ו, יג): וַשְׁנִי, שֶׁנִּשְׁתַּנּוּ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְכָךְ זָכוּ לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל א, א): דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל, זֶה שְׁמוּאֵל. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתוּאֵל, שֶׁפִּתָּה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְפִלָּתוֹ. מָנוֹחַ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מָנוֹחַ, שֶׁזָּכָה לְדַבֵּר עִמּוֹ מַלְאָךְ, וְהַנְּבוּאָה נִקְרֵאת מְנוּחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נא, נט): וּשְׂרָיָה שַׂר מְנוּחָה, מְלַמֵּד שֶׁזָּכָה בָּרוּךְ בֶּן נֵרִיָּה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה'. (שופטים יג, ב): וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה וְלֹא יָלָדָה, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה מַחֲלֹקֶת בֵּין מָנוֹחַ לְאִשְׁתּוֹ, הוּא אוֹמֵר לָהּ אַתְּ עֲקָרָה וּלְכָךְ אֵינֵךְ יוֹלֶדֶת, וְהִיא אוֹמֶרֶת לוֹ אַתְּ עָקָר וּלְכָךְ לֹא יָלַדְתִּי. לֹא הָיָה מָנוֹחַ עָקָר (שופטים יג, ג): וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֶל הָאִשָּׁה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁאִשְׁתּוֹ שֶׁל מָנוֹחַ צַדֶּקֶת הָיְתָה שֶׁזָּכְתָה לְדַבֵּר עִמָּה מַלְאָךְ, וְלָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּינָהּ לְבֵין בַּעֲלָהּ, וּלְהוֹדִיעָהּ שֶׁהִיא עֲקָרָה, וְהִיא מוֹנַעַת הַהֵרָיוֹן וְלֹא בַּעֲלָהּ, לְכָךְ דִּבֶּר עִמָּהּ. וּלְפִי שֶׁרָאֲתָה בַּמַּלְאָךְ נִקְרֵאת שְׁמָה הַצְּלֶלְפּוֹנִי, שֶׁהִיא פּוֹנָה בַּמַּלְאָךְ, וְאֵין צְלֶל אֶלָּא מַלְאָךְ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית יט, ח): כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי. לְהַלָּן שֶׁהָיָה לוֹט צַדִּיק יוֹתֵר מֵאִשְׁתּוֹ בָּאוּ הַמַּלְאָכִים בְּצֵל קוֹרָתוֹ וְלֹא בְּצֵל קוֹרָתָהּ, בְּרַם הָכָא שֶׁבָּא הַמַּלְאָךְ אֶצְלָהּ, לְפִי שֶׁהָיְתָה צַדֶּקֶת, לְכָךְ נִקְרָאת הַצְלֶל. לָמָּה נֶאֱמַר הַצְלֶל, וְלֹא אָמַר הַצֵּל, לְפִי שֶׁשְּׁתֵי פְּעָמִים נִרְאָה לָהּ לָאִשָּׁה, אַחַת בָּעִיר וְאַחַת בַּשָֹּׂדֶה. (שופטים יג, ג): וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ, הוֹדִיעָהּ שֶׁהִיא עֲקָרָה וּלְכָךְ לֹא יָלְדָה, כְּדֵי לָשׂוּם שָׁלוֹם בֵּינָהּ לְבֵין בַּעֲלָהּ, לְפִי שֶׁהָיְתָה מִתְרַעֶמֶת עַל מָנוֹחַ בַּעֲלָהּ עַל שֶׁלֹא הָיְתָה יוֹלֶדֶת. (שופטים יג ג): וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן, מִכָּאן וָאֵילָךְ אַתְּ תְּקַבְּלִי הֵרָיוֹן וְתֵלְדִי בֵּן. (שופטים יג, ד): וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, הִזְהִירָהּ שֶׁלֹא תִשְׁתֶּה חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים, שֶׁאֵלּוּ אֵינָם אֶלָּא מִשְׁמֶרֶת לַיַּיִן כְּדֵי שֶׁלֹא יָבוֹא הַנָּזִיר לִשְׁתּוֹת יַיִן, לְכָךְ אֲסָרָן עָלָיו הַכָּתוּב. (שופטים יג, ד): וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר, כְּמַשְׁמָעוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, ג): מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר. (שופטים יג ד): וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא, וְאֵין טָמֵא אֶלָּא אִסּוּר, שֶׁהַתּוֹרָה הִזְהִירָה לְנָזִיר שֶׁלֹא לֶאֱכֹל כְּלוּם. (במדבר ו, ד): מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, ג): וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן וגו'. כִּי כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן (שופטים יג, ה), מִכָּאן שֶׁהָיְתָה הַשִּׁכְבַת זֶרַע שֶׁל הַלַּיְלָה שְׁמוּרָה בְּרַחְמָהּ וְלֹא פְּלָטַתָּה, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לָהּ הַמַּלְאָךְ (שופטים יג, ג): וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן, אוֹתָהּ שָׁעָה קִבְּלָה הָרֶחֶם אוֹתָהּ טִפָּה לְשָׁם. (שופטים יג, ה): וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, ה): תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל תַּעַר, מוֹרָה, שֶׁאֵין הַשֵֹּׂעָר מִתְיָרֵא אֶלָּא מִן תַּעַר שֶׁהוּא מְגַלְּחוֹ גִּלּוּחַ שֶׁל הַשְׁחָתָה, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא יט, כז): וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. (שופטים יג, ה): כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן, גָּלוּי הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשִּׁמְשׁוֹן הָיָה הוֹלֵךְ אַחַר עֵינָיו, לְפִיכָךְ הִזְהִירוֹ בְּנָזִיר שֶׁלֹא יִהְיֶה שׁוֹתֶה יַיִן, לְפִי שֶׁהַיַּיִן מֵבִיא לִידֵי זִמָּה, וּמַה בִּזְּמַן שֶׁהָיָה נָזִיר הָלַךְ אַחַר עֵינָיו, אִלּוּ הָיָה שׁוֹתֶה לֹא הָיָה לוֹ תַּקָּנָה לְעוֹלָם מֵרֹב שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר זִמָּה. מַהוּ שֶׁאָמַר: מִן הַבָּטֶן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (ירמיה א, ה): בְּטֶרֶם אֶצָרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ. אֲבָל בָּרְשָׁעִים מַהוּ אוֹמֵר (תהלים נח, ד): זֹרוּ רְשָׁעִים מֵרָחֶם תָּעוּ מִבֶּטֶן דֹּבְרֵי כָזָב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים נא, ז): הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וגו'. (שופטים יג, ה): וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, בּוֹ תִּהְיֶה חָלָה נְבוּאוֹת יַעֲקֹב, שֶׁאָמַר (בראשית מט, טז יז): דָּן יָדִין עַמּוֹ וגו', יְהִי דָן וגו'. (שופטים יג, ו): וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹהִים בָּא אֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים נוֹרָא מְאֹד וגו', מִכָּאן שֶׁלֹא הָיְתָה שׁוֹרָה הַשְּׁכִינָה אֶלָּא עַל בַּעֲלֵי מַרְאֶה. (שופטים יג, ז): וַיֹּאמֶר לִי הִנָּךְ הָרָה וגו', אֲבָל מַה שֶּׁאָמַר לָהּ. הִנָּה נָא אַתְּ עֲקָרָה, לֹא גִלְתָה לוֹ, שֶׁלֹא רָצְתָה לְגַלּוֹת קִלְקוּלָהּ. (שופטים יג, ז): כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבֶּטֶן עַד יוֹם מוֹתוֹ, הִיא הוֹסִיפָה עַד יוֹם מוֹתוֹ, לְפִי שֶׁלֹא יָדְעָה מַה שֶּׁעָתִיד, אֲבָל הַמַּלְאָךְ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁעָתִיד הוּא לְאַבֵּד נְזִירוּתוֹ עַל יְדֵי דְלִילָה, לְכָךְ לֹא אָמַר: עַד יוֹם מוֹתוֹ. (שופטים יג, ח): וַיֶּעְתַּר מָנוֹחַ אֶל ה' וַיֹּאמַר בִּי אֲדוֹנָי אִישׁ וגו', אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, לָמָּה נִמְשְׁלָה תְּפִלַּת הַצַּדִּיקִים לְעֶתֶר, לוֹמַר לָךְ מָה עֶתֶר זֶה מְהַפֵּךְ אֶת הַתְּבוּאָה בַּגּוֹרֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, כָּךְ תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפְּכִין מִדַּת אַכְזָרִיּוּת לְמִדַּת רַחְמָנוּת. (שופטים יג, ט): וַיִּשְׁמַע הָאֱלֹהִים בְּקוֹל מָנוֹחַ, לָמָּה חָזַר הַמַּלְאָךְ אֵצֶל הָאִשָּׁה וְלֹא בָּא אֵצֶל מָנוֹחַ, שֶׁלֹא לִפְסֹל דְּבָרָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאָמַר לָאִשָּׁה. דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי לְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו. (שופטים יג, י): וַתְּמַהֵר הָאִשָּׁה וַתָּרָץ וגו', מְלַמֵּד שֶׁכָּל מַעֲשֵׂה הַצַּדִּיקִים בִּמְהִירוּת. (שופטים יג, י): אֲשֶׁר בָּא בַיּוֹם אֵלָי, אֵינוֹ אוֹמֵר הַיּוֹם אֶלָּא בַיּוֹם, מְלַמֵּד שֶׁלֹא נִרְאָה הַמַּלְאָךְ אֵלֶיהָ עַד לְמָחָר, לְפִי שֶׁמָּנוֹחַ לֹא נִתְפַּלֵּל עַד לְמָחָר בִּתְפִלַּת הַבֹּקֶר, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים ה, ד): ה' בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי וגו', מְלַמֵּד שֶׁהַצַּדִּיקִים מְבָרְרִים עַל מַעֲשֵׂיהֶם. (שופטים יג, יא): וַיֹּאמֶר אָנִי, אֲנִי הוּא בַּתְּחִלָּה וַאֲנִי הוּא בַּסּוֹף, שֶׁאֵינִי מַחֲלִיף בִּדְבָרָי. (שופטים יג, יב): וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ, אָמַר לוֹ מָנוֹחַ עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי מִן הָאִשָּׁה וְהַנָּשִׁים אֵינָם בְּנוֹת הוֹרָאָה וְאֵין לִסְמֹךְ עַל דִּבְרֵיהֶן, אֲבָל עַתָּה יָבֹא דְבָרֶיךָ, מִפִּיךָ אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ, שֶׁאֵינִי מַאֲמִין בִּדְבָרֶיהָ, שֶׁמָּא חָלְפָה בִּדְבָרֶיהָ אוֹ פִּחֲתָה אוֹ הוֹתִירָה. (שופטים יג, יב): מַה יִּהְיֶה מִשְׁפַּט הַנַּעַר, מַה נְּזִירוּת יִצְטָרֵךְ הַנַּעַר לִשְׁמֹר אַחַר שֶׁיִּוָּלֵד. (שופטים יג, יב): וּמַעֲשֵׂהוּ, מַה תַּעֲשֶׂה אִמּוֹ קֹדֶם לָכֵן כָּל הַיָּמִים שֶׁתְּהֵא הָרָה מִמֶּנּוּ. (שופטים יג, יג): וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה, לַחְלֹק כָּבוֹד לָאִשָּׁה וּלְחַבְּבָהּ בְּעֵינָיו. (שופטים יג, יג): תִּשָּׁמֵר, עַל חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר וּמִשְׁרַת עֲנָבִים אָמַר לוֹ (שופטים יג, יד): מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִּן וְשֵׁכָר עַל תֵּשְׁתְּ, כְּמַשְׁמָעוֹ. (שופטים יג, יד): וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ו, ג): וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. (שופטים יג, יד): כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר, מַה שֶּׁאָמַר לָהּ (שופטים יג, ה): וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. (שופטים יג, טו): וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' נַעַצְרָה נָא אוֹתָךְ, אָמַר לוֹ מָנוֹחַ עֲצוּרִים הָיִינוּ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית כ, יח): כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם, וְאַתָּה בִּשַֹּׂרְתָּנוּ בְּהַרְוָחָה, נַעֲשֶׂה עִמְּךָ יוֹם טוֹב, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר כט, לה): בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, (שופטים יג, יד): וְנַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ גְּדִי עִזִּים, שִׂמַּחְתָּנוּ וְנִשְׂמַח עִמְּךָ בִּגְדִי עִזִּים, לְפִי שֶׁאֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר. (שופטים יג, טז): וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה' אֶל מָנוֹחַ אִם תַּעַצְרֵנִי לֹא אֹכַל בְּלַחְמֶךָ, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ אֵין דֶּרֶךְ נְבִיאֵי ה' לְקַבֵּל שָׂכָר עַל נְבוּאָתָם. בִּנְבִיאֵי שֶׁקֶר מַהוּ אוֹמֵר (יחזקאל יג, יט): וַתְּחַלֶּלְנָה אֹתִי אֶל עַמִּי בְּשַׁעֲלֵי שְׂעוֹרִים וּבִפְתוֹתֵי לֶחֶם לְהָמִית וגו'. אֲבָל בִּנְבִיאֵי אֱמֶת מַהוּ אוֹמֵר (מלכים ב ה, טז): וַיֹּאמֶר חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם אֶקָּח. (שופטים יג, טז): וְאִם תַּעֲשֶׂה עֹלָה לַה' תַּעֲלֶנָּה, רָמַז לוֹ הַמַּלְאָךְ שֶׁצָּרִיךְ לְהַעֲלוֹת עֹלָה לַה' עַל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (בראשית יב, ז): לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִיָּד בָּנָה אַבְרָהָם מִזְבֵּחַ עַל בְּשׂוֹרָה טוֹבָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (בראשית יב, ז): וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו, וְאֵין מִזְבֵּחַ אֶלָּא קָרְבָּן. (שופטים יג, טז): כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא, לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁאִשְׁתּוֹ אָמְרָה לוֹ (שופטים יג, ו): וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ ה' נוֹרָא מְאֹד, הָיְתָה סְבוּרָה שֶׁהִכִּיר בּוֹ מָנוֹחַ שֶׁהוּא מַלְאָךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה מְזַמְּנוֹ לוֹ לֶאֱכֹל, שֶׁטּוֹעֶה הָיָה כַּסָּבוּר שֶׁיֵּשׁ אֲכִילָה לְמַעְלָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: כִּי לֹא יָדַע מָנוֹחַ כִּי מַלְאַךְ ה' הוּא, לְכָךְ הָיָה מְזַמְּנוֹ לֶאֱכֹל, אֲבָל אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהָיָה מַלְאָךְ אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שֶׁיֹּאכַל, שֶׁבָּקִי הָיָה שֶׁאֵין אֲכִילָה לְמַעְלָה. וְלָמָּה לֹא הִכִּיר בּוֹ, מִכָּאן אַתְּ לָמֵד בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ הַנְּבִיאִים הוֹלְכִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה עֲלֵיהֶם הָיְתָה נוֹתֶנֶת לָהֶם אֵימָה בְּעֵינֵי רוֹאֵיהֶם, שֶׁהַכֹּל מִתְיָרְאִים מֵהֶם, שֶׁהָיוּ דוֹמִים לְמַלְאָכִים. וְלָמָּה אָכְלוּ הַמַּלְאָכִים שֶׁבָּאוּ לְבַשֵֹּׂר אֶת שָׂרָה בְּהֵרָיוֹן וְזֶה לֹא רָצָה לֶאֱכֹל, לְפִי שֶׁאוֹתָם מַלְאָכִים כְּשֶׁנִּתְרָאוּ תְּחִלָּה לְאַבְרָהָם כִּדְמוּת עוֹבְרֵי דֶרֶךְ נִתְרָאוּ לוֹ, וְהוּא הִכְנִיסָם לְבֵיתוֹ כְּמִנְהָגוֹ וְהִזְמִינָם לֶאֱכֹל, וְהֵם לֹא רָצוּ לְבַטֵּל מִמֶּנּוּ מִנְהַג הָאַכְסְנָאִים, וְאָכְלוּ עִמּוֹ, וְאַחַר שֶׁאָכְלוּ אָמְרוּ שְׁלִיחוּתָן, וְלֹא נִרְאֶה הַדָּבָר שֶׁיְקַבְּלוּ שָׂכָר עַל שְׁלִיחוּתָן, אֲבָל זֶה הַמַּלְאָךְ בַּתְּחִלָּה אָמַר שְׁלִיחוּתוֹ, וְאִלּוּ הָיָה אוֹכֵל עִמּוֹ הָיָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ קִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁלִיחוּתוֹ, לְכָךְ נִמְנַע מִלֶּאֱכֹל. וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל מַלְאַךְ ה' מִי שְׁמֶךָ (שופטים יג, יז), לְפִי שֶׁלֹא הִכִּיר בּוֹ שֶׁהָיָה מַלְאָךְ לְכָךְ שָׁאַל לוֹ עַל שְׁמוֹ. (שופטים יגף יז): כִּי יָבֹא דְבָרְךָ וְכִבַּדְנוּךָ. אָמַר לוֹ מָנוֹחַ אֱמֹר לִי שִׁמְךָ כְּדֵי שֶׁאֶשְׁאַל בְּאֵיזֶה מָקוֹם אֶמְצָאֲךָ בְּעֵת שֶׁיִּתְקַיֵּם נְבוּאָתְךָ וְנִתֵּן לְךָ דּוֹרוֹן, וְאֵין וְכִבַּדְנוּךָ אֶלָּא מִנְחָה, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר כב, יז): כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ. (שופטים יג, יח): וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ אֵין אַתְּ צָרִיךְ לֵידַע שְׁמִי, שֶׁאֵין סוֹפְךָ שֶׁתִּרְאֵנִי עוֹד לְעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים יג, יח): וְהוּא פֶלִּאי, עַל עַצְמוֹ אָמַר לוֹ שֶׁהוּא יִהְיֶה מְכֻסֶּה מִמֶּנּוּ שֶׁלֹא יִרְאֶנּוּ עוֹד לְעוֹלָם, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קלט, ו): פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי. דָּבָר אַחֵר, וְהוּא פֶלִאי, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ אֵינִי יוֹדֵעַ לוֹמַר לְךָ שְׁמִי, שֶׁלְּפִי הַשְּׁלִיחוּת שֶׁשּׁוֹלֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹתָנוּ קוֹרֵא לָנוּ שֵׁם, הֱוֵי: וְהוּא פֶלִיא, לְפִי פְּלִיאָה וּפְלִיאָה שֶׁעוֹשֶׂה עַל יָדֵינוּ הוּא קוֹרֵא לָנוּ שֵׁם. דָּבָר אַחֵר, וְהוּא פֶלִאי, שֵׁם שְׁמוֹ הַמַּלְאָךְ פֶּלִיא, לְפִי שְׁלִיחוּת הוּא בָּא לְהַזִּיר אֶת שִׁמְשׁוֹן, כְּמָה דְתֵימָא (שופטים יג, ה): כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, לְכָךְ קָרָא שְׁמוֹ פֶּלִאי, כָּעִנְיָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו'.

ישמור אדם את הדברים בלבו שלא יאכל עם עמי הארץ על השלחן ולא ירבה עמהם בסעודה בכל מקום מפני שעמי הארץ ממעטין במעשרות ונחשדין על השביעית והכתוב אומר (ירמיהו כ״ג:כ״ח) מה לתבן את הבר וגו' וכן אמר דוד (תהילים כ״ו:ד׳) לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבא וגו' ה' אהבתי מעון ביתך וגו' אל תאסוף עם חטאים נפשי וגו' ואמרו חכמים כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו. (נ"י וכן אמר דוד לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבא ואומר שנאתי קהל מרעים ואומר ה' אהבתי מעון ביתך ואומר ארחץ בנקיון כפי לשמיע בקול תודה). מכאן אמרו חכמים ירבה אדם סעודתו עם ת"ח ואל ירבה סעודתו עם ע"ה לפי שלאחר שעה הוא מספר עליו לשון הרע וילמד מאאע"ה שעשה סעודה להמלאכים ונהנו ממנו שנאמר (בראשית י״ח:ח׳) ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור מעל עבדך וגו' ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם וגו' ויאכלו. מכאן אמרו יטול אדם תחלה רשות ואח"כ ירוץ אחרי התלמידי חכמים הבאים אצלו ויעשה רצונם לכך נאמר ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור וגו' וכל האומר לא אכלו מלאכי השרת עם אברהם אע"ה לא אמר כלום אלא בצדקתו של אותו צדיק ובשכר טורח שטרח בשבילם פתח להם הקב"ה את פיהם ואכלו ולכך נאמר והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ברוך המקום ב"ה שמשלם שכר טוב ליראיו בעוה"ז ובעוה"ב שכן הוא דרך גמילות חסדים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב שבשכר קיתון של מים שרחצו רגליהם מלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל ארבעים שנה במדבר את הבאר. כיצד בזמן שהיו ישראל עושין רצונו של מקום היתה הבאר ממהרת ומשכמת והולכת ונובעת במקומה במקום שהיו ישראל שרויין ובזמן שאין עושין רצונו של מקום היתה הבאר מאחרת כשעה כשתים כשלש כארבע כחמש עד שהיו יוצאים נערים קטנים ותלמידי חכמים ואומרים עלי באר בזכותו של אברהם יצחק ויעקב עלי באר בזכות משה ואהרן ומרים ואח"כ היתה הבאר נובעת והולכת בין שבטו של יהודה לשבטו של יששכר שנאמר (במדבר כ״א:י״ז) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה וגו'. באותה שעה היתה שמחה גדולה לישראל מגדולם ועד קטנם ובשכר צלו של אילן שהושיב אברהם אבינו את מלאכי השרת תחתן הקיף הקב"ה על ישראל את שבעה ענני הכבוד לישב תחתיהם במדבר ארבעים שנה. ובשכר הפת לחם שהאכיל אברהם אבינו למלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל את המן במדבר ארבעים שנה. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת לחם ובשר וחמאה וחלב כך היה המן כל מי שהיה רוצה לטעום בו טעם פת היה טועם פת. טעם בשר טועם טעם דבש טועם טעם חמאה וחלב טועם שנאמר (במדבר י״א:ח׳) שטו העם ולקטו וגו' והיה טעמו כטעם לשד השמן. ובשכר אותו עגל שהאכיל אברהם אבינו למלאכי השרת נתן הקב"ה לישראל במדבר את השליו שתי פעמים אחת קודם מתן תורה ואחת לאחר מתן תורה. השליו דבר גדול היה לישראל בשבילו שהביא הקב"ה הדבר על ידו. ובשכר שליוה אברהם אבינו את מלאכי השרת ליוה הקב"ה את בניו במדבר ארבעים שנה שנאמר (שמות י״ג:כ״א) וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך וגו' אלמלא זה הדבר הגדול כתוב אי אפשר לאומרו. כביכול כאב לפני בנו כרב שנטל פנס לפני עבדו. כאם לתינוק שנא' ויאמר משה אל ה' וגו' כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק וגו' (במדבר י״א:י״ב) למדנו מגדעון שעשה לחם למלאך (נ"י ונהנה ממנו שנאמר ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך והוצאתי את מנחתי והנחתי לפניך). ולא נהנה ממנו שנאמר (שופטים ו׳:י״ט) וגדעון בא ויעש גדי עזים ואיפת קמח מצות וגו' וישלח מלאך ה' את קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן הצור ותאכל את הבשר ואת המצות וגו'. למדנו ממנוח שעשה לחם למלאך ולא נהנה ממנו שנאמר (שופטים י״ג:ט״ז) ויאמר מלאך ה' אל מנוח אם תעצרני לא אוכל בלחמך וגו'. בא וראה כמה עונשה וזכותה של פת הורגת גדולי ישראל ומשרה שכינה על נביאי שקר ומנין שהורגת גדולי ישראל צא ולמד ממקום נוב עיר הכהנים ואחימלך בן אחיטוב ושאול שנענשו על דוד עונש גדול. ומנין שמשרה שכינה על נביאי השקר צא ולמד מאותו הנביא שבא אל ירבעם מלך ישראל. וא"ל הקב"ה אל תהנה במקום הזה ואם תהנה תמות בא אליו נביא שקר אחד וא"ל גם אני נביא כמוך אע"פ שכיחש לו שרתה רוה"ק על נביא השקר בשביל פת שנתן לעוברי דרכים שנאמר (מלכים א י״ג:כ׳) ויהי הם יושבין על השולחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו וגו'. מכאן אמרו כל האוכל לחם על השלחן עם ע"ה ומרבה עמו בסעודה אין דבריו נשמעים ולבסוף מחלוקת בא על ידו שנאמר (ישעיהו ט׳:כ׳) מנשה את אפרים ואפרים את מנשה יחדו המה על יהודה וגו' הא למדת שכל האוכל לחם עם ע"ה על השולחן כאלו עע"ז ואם ת"ח הוא מזלזל את תורתו. ומחלל שמו של אביו שבשמים ומאלמן את אשתו ומייתם את בניו ואינו ממלא את ימיו וקושר שם רע לו ולבניו ולבני בניו עד סוף כל הדורות.